האם כל המינים חשובים לשמירה על המגוון הביולוגי?
מזה שנים רבות, אנשי שימור בוחרים ומגנים על מינים מסוימים בתקווה לשמר את המגוון הביולוגי. עם זאת, האפקטיביות של אסטרטגיה זו מוטלת לעתים קרובות בספק על ידי מומחי איכות הסביבה. השאלה היא: למה? והאם לא כל המינים חשובים באותה מידה לשמירה על המגוון הביולוגי של הפלנטה שלנו?
שמירה על המגוון הביולוגי: סיווג מינים
מיני מטריות
מיני מטריות הם כמה מבעלי החיים המוגנים ביותר בעולם. אנשי שימור מאמינים שהגנה עליהם תעזור, בתורה, להגן על מינים רבים אחרים החולקים את בית הגידול שלהם. לדברי הביולוגית מרתה גרום, מין מטריה הוא "זן גדול ורחב טווח שצורכיו כוללים את אלה של מינים רבים אחרים". הם יכולים לשמש גם כדי לעזור לבחור את המיקומים של שמורות חיות בר עתידיות.
המונח שימש לראשונה על ידי ברוס וילקוקס בשנת 1984, ומאז הוא נושא לוויכוח סוער. חלק מהמומחים מאמינים שמיני מטריות שימושיים ביותר בשימור המגוון הביולוגי, בעוד שאחרים מאמינים שהגנה על מגוון יצורים קטנים יותר (כגון חסרי חוליות) יכולה להיות יעילה יותר.
רוב מיני המטריות נמצאים ברשימה האדומה של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) של מינים בסכנת הכחדה, כלומר הם מאוימים או בסכנת הכחדה. ככאלה, ההגנה עליהם משתרעת גם על שימור בית הגידול שלהם.
בספרד, למשל, אחד ממיני המטריות העיקריים הוא הדוב החום. יש לו מגוון רחב של צרכים אקולוגיים, ושימורו עוזר להגן על כל המינים סביבו.
שמירה על המגוון הביולוגי: מינים איקוניים או ספינת דגל
מיני דגל הם אלה הנחשבים מספיק כריזמטיים כדי לשמש סמל להגנה על הסביבה. אנשי שימור בוחרים בבעלי חיים מסוימים כדי ללכוד את תשומת הלב של הציבור והממשלה כאחד. זה מקל על השגת כספים כדי להגן על המין הזה ועל המינים האחרים, הפחות "אטרקטיביים" שאיתם הם חולקים את בית הגידול שלהם.
מיני הדגל הנפוצים ביותר הם יונקים גדולים. לרוב הם בעלי החיים המוכרים והבולטים ביותר, ועוזרים ליצור אמפתיה רבה יותר מאנשים.
בעלי חיים אלה עשויים לייצג מערכת אקולוגית שלמה או נושא סביבתי ספציפי. דוגמה אחת היא השימוש בצבי ים כדי להדגיש את סכנת הפלסטיק עבור האוקיינוסים שלנו.
חלק מהמינים הללו אפילו מייצגים ארגונים עולמיים המוקדשים לשימור, כמו הפנדה המפורסמת של WWF.
מין אינדיקטור
מיני אינדיקטורים הם אלו שחוקרים יכולים להשתמש בהם כדי לנטר את המצב הביולוגי של אזור מסוים. נוכחותם משקפת מצב סביבתי ספציפי. חוקרים יכולים להשתמש בהם גם כדי להגדיר אזור מסוים. לדוגמה, על ידי לימוד מין שחי אך ורק באזורים מדבריים, אתה יכול לאתר היכן מדבר מתחיל ונגמר.
עם זאת, במונחים של שימור, השימוש היקר ביותר שלהם הוא בקביעת בריאותה של מערכת אקולוגית. במקרה זה, מיני אינדיקטורים הם אלו הרגישים ביותר לשינויים בתנאי הסביבה, ויכולים לשמש כסימן אזהרה מוקדם לזיהום ושינויי אקלים. לדוגמה, חזזיות הן אינדיקטור טוב לאיכות האוויר.
מיני אינדיקטורים יכולים לעזור לנו להבין את מצב הסביבה, לקבוע אזורים אקולוגיים, לגלות התפרצויות של מחלות ולשלוט בשינויי האקלים.
שמירה על המגוון הביולוגי: מיני אבן מפתח
מיני אבן מפתח הם כאלה שלשפע שלהם יש השפעה לא פרופורציונלית על המערכת האקולוגית שלהם, שכן נוכחותם משפיעה על שאר האורגניזמים החיים שם. ככזה, היעדר מינים אלה עלול לגרום לקריסת המערכת האקולוגית כולה.
הדוגמה הטובה ביותר לכך היא יחסי טורף וטרף. נוכחותו של טורף ספציפי מונעת מאוכלוסיית אוכלי העשב השופעת להרוס את הצומח באותה מערכת אקולוגית.
"מהנדסי מערכות אקולוגיות" הם דוגמה נוספת. אלה הם בעלי חיים שמשנים באופן משמעותי את בית הגידול שלהם. פילים הם דוגמה מצוינת, הורסים עצים ומפנים מקום למינים מרעה. בלעדיהם, הסוואנה האפריקאית תהפוך חזרה ליער, ותפסיק להתקיים.
כיצד השימוש במינים אלה יכול להשפיע לרעה על השימור
עם זאת, השימוש במינים אלה ככלי לשימור יכול למעשה להטות את מאמצי הגנת הסביבה לטובתם. התמקדות בהם בלבד מרחיקה את אור הזרקורים מהחיות הפחות "כריזמטיות" שעומדות בפני הכחדה.
למשל, הגנה על הצפרדע הירוקה במאמץ לשמר אדמות ביצות קבועות למחצה. הצפרדע הירוקה לא כובשת את דמיונו של הציבור. כשזה מגיע למציאת דרך לשמר את בית הגידול הזה, אנשי שימור חייבים לחפש מינים "אטרקטיביים" יותר.
אנשי שימור בוחרים לעתים קרובות במיני דגל על פני מיני מטריות בניסיון לעורר עניין ציבורי, לא רק עבור החיה עצמה, אלא עבור המערכת האקולוגית כולה.
באירופה, יש שני בעלי חיים שהם גם מיני דגל וגם מיני מטריה: הדוב החום והגחית. שניהם מוגנים, וזוכים להערצה רבה על ידי הציבור. עם זאת, מאמצי השימור נקשרו לעתים קרובות לפעילויות בלתי חוקיות שאין להן קשר מועט לשימור המגוון הביולוגי.
